יהודה המכבי כמודל למנהיגות אמיצה, אחראית ובעלת חזון

מאמר תגובה לדברי אברהם בורג – "מתיתיהו היה רוצח קנאי ואני מתייוון גאה"

 
אברהם בורג הנו אדם אמיץ שאינו חושש מלהביע דעות חתרניות ולחתור נגד הזרם. על כך כבודו במקומו מונח. עם זאת דבריו בהתייחס הן למתייוונים והן למכבים שגויים היסטורית ומשכך עושים עוול למורשת ההיסטורית שלנו ואולי אף מובילים אותו למסקנות שגויות בבואו להשליך על ההווה. 

ראשית דבר, להלן העובדות ההיסטוריות:
  1. ההנהגה היהודית במחוז יהודה בתקופה הפרסית וההלניסטית היתה נתונה בידי הכהן הגדול. עד שנת 175 לפנה"ס, מועד עלייתו לשלטון של אנטיוכוס הרביעי, כיהן בתפקיד זה  חוניו בן שמעון מבית צדוק. בין השנים 175 -171 לפנה"ס כיהן בתפקיד זה אחיו יאסון, ואת מקומו תפס בשנת 171 לפנה"ס מנלאוס, שלא היה מבית צדוק.
  2. מתיתיהו לא היה הכהן הגדול, אלא כהן זוטר יחסית, כנראה ראש או אחד ממנהיגי הכפר מודיעין. הסיבות להצגתו של מתיתיהו ככהן הגדול בסיפור המסורתי (מגילת אנטיוכוס ותפילת על הנסים) מצריכות דיון נפרד בקשר לדחיקת זכרם ופועלם של הכהנים מבית צדוק מהמורשת היהודית.
  3. ההתייוונות אכן היתה, כדברי בורג, סוג של דיאלוג בין התרבות היהודית לתרבות ההלנסטית, ובורג אף צודק בדבריו שהיא נעה על מנעד של רמות שונות. רבים מהמתייוונים נמנו על הזרם המתון, ששאף להפתח לתרבות המערב של אותה תקופה, להשתלב כאזרחים שוויי זכויות בממלכה הסלווקית ההלניסטית, זאת מבלי לאבד את המורשת היהודית או להתכחש אליה. מצד שני היו מתייוונים שיצגו את הזרם הקיצוני, שהיו מוכנים לאבד את כל מורשתם היהודית, התנתקו והתרחקו מאחיהם המסורתיים, והתייחסו אליהם כאל אריסים שמותר וצריך לעשוק עד כלות, לרבות לשעבדם לעבדות, למכרם ולקנותם כחפץ עובר לסוחר.
  4. למרד המכבים קדמה עלייתם של המתייוונים מהזרם הקיצוני לשלטון בראשות מנלאוס. כהן זה זכה לכינוי "רשע" בספרי המכבים ובספרו של יוספוס פלאביוס, וככל הנראה אליו מתייחס הכינוי "כהן הרשע" במגילות מדבר יהודה. מנלאוס שימש ככהן גדול ממונה מטעם השלטון הסלווקי וכראש המחוז יהודה עד שנת 162 לפנה"ס. כלומר בתקופת הגזירות ובשנות המרד הראשונות, הנציג העליון של השלטון הזר ביהודה היה מתייוון קיצוני, שרשמית שימש גם ככהן הגדול של היהודים.
  5. מרד המכבים פרץ על רקע המצב הכלכלי חברתי של מרבית העם היהודי במחוז יהודה, מצב אליו הגיע העם כתוצאה ממעשיהם של המתייוונים הקיצוניים. ההיבט הדתי התווסף לכך, כשהגזירות נגד היהדות היו סוג של עזרה שהגיש הממשל הסלווקי לבני בריתו המתייוונים הקיצוניים, מתוך חשיבה מוטעית שכך ידכא את ההתנגדות העממית שהתעוררה נגדם.  
  6. מתיתיהו ובנו, יהודה המכבי, איחדו מאחוריהם את מרבית העם, כולל מתייוונים מהזרם המתון. תחת הנהגתם הקימו היהודים, כמעט יש מאין, צבא מקצועי, איכותי וחזק, אשר נשען על העם והיה צבא ההגנה לישראל של אז, שכונתה יהודה. יהודה המכבי הוביל את צבאו להישגים ונצחונות (וגם נחל תבוסות), ועם זאת ידע גם להתדבר עם השלטון הסלווקי, תוך שהוא מגלה פרגמטיות וכושר מו"מ. שלוש פעמים שונות הגיע יהודה המכבי להסדרים מדיניים ופוליטיים עם הממשל הסלווקי, במסגרתם בוטלו הגזירות נגד היהדות ואף הוכרה זכותם של היהודים לנהל את בית המקדש ואת ענייניהם כרצונם ולפי מורשתם. הצבא היהודי תחת הנהגתם של מתיתיהו ויהודה המכבי פעל במתינות ובזהירות רבה בכל הקשור למתייוונים ונמנע מלפגוע בנפשם או להתנקש במנהיגיהם.  
  7. יהודה המכבי גילה ראיה מדינית וחשיבה אסטרטגית יוצאות מגדר הרגיל. הוא זיהה בצורה נכונה את חולשתה של הממלכה הסלווקית וניצל זאת הן לפעולות בכל רחבי ארץ ישראל והן  לחתירה לעצמאות מדינית יהודית, תוך כריתת ברית עם אויבתה של הממלכה הסלווקית והמעצמה העולמית החדשה – רומא. ראויה לציון העובדה ששגריריו של יהודה המכבי לרומא היו כהנים מתייוונים מהזרם המתון.
לאור התמונה ההיסטורית הנ"ל ברור כי המכבים בכלל, ומתיתיהו ויהודה המכבי בפרט, לא היו קנאים דתיים קיצוניים. ההפך הוא הנכון, התנהלותם מוכיחה כי ידעו לגלות בשעת הצורך אחריות ומנהיגות לאומית, מתינות ופרגמטיות, בזכותן איחדו מאחוריהם את מרבית שכבות העם, ואף זכו בהערכה והכרה מצד השלטון הסלווקי.

קיצוניות משני קצוות המנעד היא פסולה וההיסטוריה הוכיחה שדינה להיכשל – הן בפרשת עלייתם של המתייוונים הקיצוניים לשלטון בשנת 171 ונפילתם בזכות מרד המכבים, והן מן הצד השני בתוצאותיהם של המרד הגדול בשנת 66 לספירה ומרד בר-כוכבא המאוחר יותר. 
דווקא מרד המכבים הוא דוגמא הפוכה לסיפורים אלו ומהווה תעודת כבוד לעם היהודי ולהנהגה אמיצה וחכמה שידע להצמיח מתוכו, הנהגה שהובילה אותו להקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל לתקופה של כמאה שנים.

הסיפור ההיסטורי (והרומן "אריות יהודה" המתאר אותו) הנם במידה רבה שיעור במנהיגות – בתקופה קצרה יחסית איבדו את רסן ההנהגה בזה אחר זה חוניו מבית צדוק, שבהיאחזותו במסורת הקים נגדו את החילוניים של תקופתו, המתיוונים; יאסון אחיו, רפורמטור שניסה להקפיץ את עמו בבת אחת לעידן ההלניסטי, אך כשל במציאת האיזון בין המסורת להתייוונות; ומנלאוס, המתייוון הקיצוני, שהתעלם והתנתק מרוב העם המסורתי, ובכך הביא במידה רבה לפרוץ מרד המכבים; ואז יהודה המכבי, מנהיג אמיץ, אחראי, בעל שיעור קומה וחזון, שהצליח לאחד מאחוריו את העם ולהובילו לנצחונות והישגים, ידע גם לסגת, לנהל מו"מ ולהגיע להסדרים, וסלל את הדרך להקמתה של המדינה היהודית העצמאית בראשות החשמונאים.  
לייבסיטי - בניית אתרים