מה גרם לחז"ל לאמץ מעשיית גולה קומית כחג פורים בישראל?
 


   כידוע מקורו של חג הפורים אינו בתורה אלא במגילת אסתר, והכנסתו ללוח השנה העברי נעשתה על ידי חז"ל. יוסף בן מתיתיהו, יוספוס פלאביוס, שפעל בסוף המאה הראשונה לספירה, כבר מזכיר אותו כחג קיים, וכן הוא נזכר בספר המכבים ב'; לעומת זאת חג הפורים אינו נזכר במקורות מוקדמים יותר, מגילת אסתר לא נמצאה בין מגילות מדבר יהודה (קומראן) שנכתבו במאות השניה ושלישית לפני הספירה, והמכבים בכלל קבעו יום אחד לפניו חג אחר, לזכר הנצחון על המצביא הסלווקי ניקנור. מכאן ניתן לשער את מועד קביעת החג לתקופה שבין המאה הראשונה לפני הספירה לסוף המאה הראשונה לספירה.

   על אופיה של מגילת אסתר כמעשיית גולה קומית, שהעליצות הינה מטרתה העיקרית, כתב אריק ס. גרואן בספרו "גולה", בו הוא מנתח יצירות ספרותיות נוספות שנוצרו במחצית השניה של האלף הראשון לפני הספירה בקרב הקהילות היהודיות בגולה. מגילת אסתר מציגה את השליט הפרסי כדמות נלעגת ומגוחכת, את ראש השרים שלו כדמות חסרת מזל ויכולת, את התנהלות האימפריה הפרסית כפארסה (המלך עורך משתה שנמשך חצי שנה, סירוב המלכה להופיע מאיים להפוך למשבר מדיני), את מרדכי היהודי כדמות בידיונית (משבט בינימין, קרוב משפחה לשאול המלך לפי מוצאו, וזקן מופלג לפי שמסופר שהוא נמנה על האנשים שהוגלו מירושלים לבבל עוד בתקופת הבבלים), מתבדחת על האפשרות של השמדת העם היהודי (איום שבאותה תקופה לא היה מתקבל על הדעת, בטח לא באימפריה הפרסית), ומסיימת בשיא האבסורד לפיו היהודים טובחים שבעים וחמישה אלף איש ברחבי האימפריה הפרסית, כולל מאות אנשים בבירת הממלכה, לשביעות רצונו של המלך האוויל. ראויה לציון העובדה שאלוהים אינו נזכר במגילה וגם לא כהנים. על-פני הדברים זוהי יצירה ספרותית חילונית משעשעת, או אולי מחזה, שנכתבה עבור יהדות התפוצות בתקופה ההלניסטית.

   נשאלת השאלה מה גרם לחכמים, שהיוו את ההנהגה הרוחנית תרבותית של היהדות, לאמץ ברצינות תהומית מעשיית גולה קומית כזאת, להכניסה לתנ"ך ולקבוע את פורים כחג מן המניין בלוח השנה היהודי?
 
   פני היהדות ואופיה עוצבו במידה רבה כתוצאה ממאבקים פנימיים בין זרמים שונים בתוך העם היהודי ובין מוקדי כח והשפעה. בכל תקופת בית ראשון, ובמרבית תקופת בית שני, עמדו הכהנים בראש העם היהודי והיוו את הנהגתו הרוחנית תרבותית. האמונה באלוהים היוותה את מקור כוחה וסמכותה של ההנהגה הכהנית והיא נאבקה בכוחות והשפעות שאיימו לסכן את מעמדה. בתקופת בית ראשון היוותה האמונה באלים אחרים, וכפועל יוצא מכך ההשפעה של כהני הדת של אלים אלו, איום משמעותי על מעמדה של ההנהגה הכהנית, הן משום שכיחות האמונה באלים אחרים בקרב העם, והן נוכח בריתות הנישואין שכרתו מלכי יהודה וישראל עם העמים השכנים. מסיבה זאת אנו מוצאים שמוטיב המאבק בעבודה הזרה ובעבודת האלילים חוזר על עצמו כחוט השני ברבים מספרי המקרא שנוצרו באותה תקופה.

   במחצית הראשונה של תקופת בית המקדש השני נחלק העם היהודי לשני פלגים עיקריים – הראשון, יהדות התפוצות שחייתה ברווחה יחסית תחת חסות השלטון הפרסי בתחילה, ואחר כך תחת חסות המלכים ההלניסטים, בממלכות שנוצרו מהאימפריה של אלכסנדר מוקדון; הפלג השני היה יהודי ארץ ישראל, שרובם התרכזו במחוז יהודה שבירתו היתה ירושלים. ההנהגה הרוחנית של יהדות התפוצות התפתחה בהדרגה על בסיס אישי, במקביל להיעלמותם של צאצאי מלכי יהודה ולהיחלשות הדרמטית בכח ההשפעה ובסמכותם של הכהנים. על רקע זה צמחו בתפוצות סופרים, חכמים ומנהיגים מקומיים, ללא זיקה למוצא כהני או מלכותי. במחוז יהודה לעומת זאת, הנהיגו את העם כהנים משושלת בית-צדוק העתיקה, אשר ראשיה שימשו ככהנים הגדולים בבית המקדש. גילוין של מגילות מדבר יהודה במחצית המאה העשרים, וחקירתן מאז ועד היום, שפכו אור רב על מהותה של היהדות הכהנית ששררה בארץ באותה תקופה. בין היתר, נגלה במגילות מדבר יהודה דבר קיומו של לוח שנה בן 364 ימים, אשר מנין החודשים שבו תואם את המופיע בספרי התורה, כגון שהחודש בו חל חג פסח הוא החודש הראשון בשנה, והחודש שבו חל יום הכיפורים הנו החודש השביעי בשנה. פרופ' רחל אליאור, חוקרת מגילות מדבר יהודה מאוניברסיטת ירושלים, ואחרים, סבורים שלוח השנה הזה הינו למעשה לוח השנה היהודי המקורי, לפיו התנהלה היהדות במקור, בעודה מונהגת על ידי הכהנים.
בשנת 175 לפנה"ס תפס אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס את השלטון בממלכה הסלווקית, שארץ ישראל היוותה חלק ממנה. אנטיוכוס אכף את לוח השנה הסלווקי, המבוסס ירח, על ממלכתו, ובין היתר כפה אותו על היהודים (לוח שנה זה המשיך לנהוג בארץ מתוך השלמה על ידי החשמונאים וסופו שאומץ מרצון בתקופת הרומאים, יתכן שכתנועת נגד ללוח השנה הרומאי מבוסס השמש). אנטיוכוס גם החליף את חוניו, הכהן הגדול הצדוקי, באחיו יאסון, שהיה יותר פרו-הלניסטי וקיבל ללא עוררין את החלפת לוח השנה השמשי-כהני בלוח הסלווקי-הירחי. 4 שנים לאחר מכן הדיח אנטיוכוס את יאסון ומינה במקומו לכהן גדול אדם מחוגי המתייוונים ושלא מבית צדוק. זה היה הרגע שבו נפלה ההנהגה הכהנית מבית-צדוק בארץ ישראל, לאחר מאות שנים של הנהגה רצופה. החכמים פעלו כבר באותה תקופה בארץ, בין היתר בהשפעת ההנהגות המקומיות שהתפתחו בתפוצות, כאמור ללא זיקה למוצא כהני או מלכותי; אך משקלם והשפעתם של החכמים בארץ באותו זמן היו זניחים יחסית.

   ההנהגה ההלניסטית אחזה ברסן השלטון שנים מועטות בלבד עד שפינתה את מקומה לטובת המכבים, וממשיכיהם החשמונאים. תחת שלטונם של החשמונאים התרחשו שני תהליכים מקבילים: לאחר שהענף המרכזי של בית-צדוק ירד מגדולתו, נסדקה אחידות שכבת הכהנים, משפחות כהנים אחרות התחזקו וניסו לתפוס את הבכורה, חלקן קשורות לבית-צדוק וחלקן לא, ובשורה התחתונה נראה שחל פיחות הדרגתי במעמדם של הכהנים; במקביל, התחזק מעמדם של החכמים (שבאותה תקופה נודעו בשם פרושים ובהמשך יקראו רבנים) והם הפכו לזרם משמעותי בעל השפעה בקרב יהודי הארץ. מדובר היה במאבק איתנים בין שני הזרמים על ההנהגה התרבותית-רוחנית של היהדות ועיצוב פניה.

   בתום העידן החשמונאי, בתקופה הרומאית, המשיך מאבק הכוחות בין הכהנים לחכמים, אך לאורך זמן ידם של החכמים היתה על העליונה, תוך שהם דוחקים את הכהנים מכל עמדת השפעה רוחנית תרבותית.
   
   מגילת אסתר שכאמור לעיל נוצרה כנראה בראשית העידן ההלניסטי, באחת מן התפוצות שקודם לכן היתה חלק מן האימפריה הפרסית, מבטאת את רוח ונסיבות תקופת חיבורה. זוהי יצירה של יהדות בטוחה בעצמה דיה כדי ללגלג באופן חופשי על השלטון הקודם, על עצמה, לכתוב על איום בהשמדתה ולאחר רגע על הרג עשרות אלפים נכרים, מבלי שאיש יתייחס לכך ברצינות, ולהתעלם מאלוהים ומכהניו. אפשר לשער שהתאמתה של יצירה זאת למאפיינים תרבותיים משותפים של הקהילות היהודיות בתפוצות היתה אחת הסיבות להצלחתה הרבה, ואולי אף לכך שחג הפורים אומץ על-ידי יהודי התפוצות. לעומת זאת בקרב יהודי ארץ ישראל לא נחוג חג הפורים כל עוד ההנהגה היתה נתונה בידי הכהנים, והוא אומץ והוכר כחג יהודי רק בתקופה שרסן ההנהגה הרוחנית עבר לידי החכמים.

   האם הדברים קשורים זה בזה? היתכן שיש קשר בין המאבק של החכמים בכהנים לבין אימוצו של פורים כחג בישראל?

   כידוע את ההיסטוריה כותבים המנצחים, ובמקרה שלנו, גם את החגים. חג פורים נקבע ביום י"ד לחודש אדר, הוא החודש השישי בשנה לפי לוח השנה היהודי החדש, מבוסס הירח. לעומת זאת, לפי לוח השנה הכהני-צדוקי היה אדר החודש השנים-עשר והאחרון בשנה, ויום הי"ד לחודש זה יצא תמיד ביום שבת, ועל-כן לא יכול היה להיות יום חג. אימוצה של מגילת אסתר, המתעלמת לחלוטין מקיומם של הכהנים ומבליטה את מנהיגותו של מרדכי משבט בינימין, השתלבה היטב במאבק החכמים בכהנים ובדחיקת זכרם ופועלם של הכהנים מהתיעוד ההיסטורי-לאומי. אך יתכן שהדבר החשוב יותר בהקשר זה היה קביעת י"ד באדר כיום חג של שמחה וקרנבל, דבר שלבטח התקבל בשמחה בקרב המון העם, וסתם את הגולל על סיכוייו של לוח השנה הכהני-צדוקי להתקבל בחזרה, שכן מהלך זה היה מביא לביטולו של חג הפורים. החכמים השיגו מספר מטרות בעת ובעונה אחת – גם יצרו אחידות בין העם היהודי בציון לבין התפוצות, גם הקטינו את חשיבותו של יום ניקנור (מתוך מגמה לגמד את המכבים, נושא לרשימה אחרת), גם הרוויחו ניצחון נוסף במאבקם בכהנים, וגם העניקו לעם היהודי חג של שמחה, ממנו אנו נהנים עד היום.  
 

+ שלח משוב
לייבסיטי - בניית אתרים